הצטברות המחשבות, החוויות וההשערות התעלתה עלי.
הכאב העז היה קריאה לחפש בתוכי את הנחמה לחלק שסבל מאהבה נכזבת והפרדה.
הפנים הזו שלי שיכולה רק להרגיש, לצפות ולהיות מודעת במלואה ברוח הטהורה.
החלטתי להרשות לעצמי לחוות מהאקסטזה ועד הכאב העמוק ביותר.
שחררתי את עצמי במחשבה שאהיה ריקה אך בסוף היה לי הכל.
נשמתי, חייתי כל תחושה במלואה והייתי אסירת תודה כי הכל הוביל אותי לנקודה זו.
גיליתי את ההנאה של לחיות את ההווה ואת הנחמה שבהרגיש שמחה ותקווה מבלי להיות תלויה בסביבה.
למצוא שלום פנימי ביצירת רגעים מאושרים זה אחרי זה.
היקום מסתיר את הקסם שלו בתוך החוויות היומיומיות.
הוא מתמודד איתנו גם עם הכאב וגם עם האהבה ללא תנאי.
הוא מעודד אותנו להתחדש כל הזמן, מזמין אותנו אפילו מתוך הכאוס ליצור יופי.
הוא מעניק לנו את ההזדמנות הייחודית לזרום עם השינויים המתמשכים ולבנות קיום מתחדש תמיד שנייה אחרי שנייה.
תמיד נוכל לחבק את השינויים על ידי טבילה בפלא של כאן ועכשיו; ליהנות מהמתנה היקרה של מצב הטוהר של הישות.
המזל טמון בהפיכה לאור בזמן שאנו מחפשים הארה גדולה יותר.
הזכות הנשגבת להשתחרר לחלוטין כדי לאהוב ללא גבולות.
לחיות שטופים באור המודע, להיות קיום טהור.
לחבק את השינוי: תמיד אפשרי
בקריירה שלי, הייתי עדה לסיפורים רבים של שינוי. אבל יש אחד שתמיד מהדהד בעוצמה במוחי. סיפור של קלרה.
קלרה הגיעה למרפאתי בגיל 58, אחרי שהקדישה את רוב חייה לטיפול במשפחתה ולעבודה בעבודה שלא סיפקה אותה. היא הרגישה שהיא בזבזה יותר מדי זמן וכבר מאוחר מדי לחפש את האושר שלה או לבצע שינוי משמעותי בחייה.
במהלך המפגשים שלנו דיברנו הרבה על תפיסת הזמן וכיצד היא יכולה להיות המגבלה הגדולה ביותר שלנו או בעלת הברית הגדולה ביותר שלנו. שיתפתי אותה בציטוט של ג'ורג' אליוט שתמיד השראה אותי: "לעולם לא מאוחר להיות מי שהיית יכול להיות". רעיון זה הדהד עמוק בקלרה.
התחלנו לעבוד על שינויים קטנים, צעדים קטנים מחוץ לאזור הנוחות שלה. משיעורי ציור, משהו שתמיד רצתה לעשות אך מעולם לא העזה, ועד חקירת הזדמנויות עבודה חדשות שהיו יותר מותאמות לתחומי העניין והתשוקות שלה.
עם כל שינוי קטן ראיתי כיצד קלרה מתחילה לפרוח. זה לא היה קל; היו רגעים של ספק ופחד. אבל היו גם רגעים של שמחה שאין לתאר והישגים אישיים שנראו בלתי אפשריים חודשים קודם לכן.
יום אחד, קלרה נכנסה למשרדי עם חיוך קורן: היא החליטה להירשם לתוכנית אוניברסיטאית ללימודי עיצוב גרפי, משהו שחלמה עליו מאז נעוריה. היא חששה להיות הסטודנטית המבוגרת ביותר בכיתה, אבל זה כבר לא היה חשוב לה כמו לחיות חיים בלי לוותר על חלומותיה.
השינוי של קלרה הוא עדות עוצמתית לכך שלעולם באמת לא מאוחר לחבק את השינוי. הסיפור שלה הוא תזכורת בוהקת לכולנו: אל תמעיטו בערך הצמיחה האישית ואל תגבילו את מה שאתם יכולים להשיג, ללא קשר לשלב החיים שבו אתם נמצאים.
כמו שקלרה יכלה להגדיר מחדש את דרכה ולרדוף אחרי תשוקותיה באומץ, לכולנו יש את היכולת הטבועה להתמודד עם החדש ולשנות את הסיפור שלנו. זה עניין של לעשות את הצעד הראשון אל הלא נודע, בביטחון ביכולת שלנו להסתגל ולצמוח.
זכרו: השינוי הוא הקבוע היחיד בחיים. לחבק אותו לא רק אפשרי; זה חיוני כדי לחיות במלואו.