רבים מהמקרים הללו מובילים לנכויות קבועות, מה שמדגיש את חשיבות המחקר בתחום זה.
לאחרונה, מחקר שנערך על ידי חוקרים מארצות הברית, בריטניה, קנדה, סין ומדינות נוספות חשף ממצא מפתיע: קיומה של "מודעות נסתרת" אצל חולים עם פגיעות מוחיות.
מחקר זה, שפורסם ב-
The New England Journal of Medicine, פותח אפשרויות חדשות לטיפול ושיקום של חולים אלו.
ממצאים מרכזיים מהמחקר
המחקר, בהובלת ניקולאס שיף מאוניברסיטת קורנל, כלל 353 מבוגרים עם הפרעות במודעות.
באמצעות הדמיות תהודה מגנטית פונקציונלית ואלקטרואנצפלוגרמות, התגלה שכמעט אחד מכל ארבעה חולים שלא הראו תגובות נראות לעין לפקודות, למעשה מסוגלים לבצע משימות קוגניטיביות באופן נסתר.
משמעות הדבר היא שלמרות שהחולים הללו נראים כלא מגיבים, הם יכולים להבין הוראות ולשמור על קשב.
החוקרת ילנה בודיין, מחברת המחקר הראשית, מסבירה שהתופעה הזו, המכונה "הפרדה קוגניטיבית-מוטורית", מצביעה על כך שפעילות קוגניטיבית יכולה להיות נוכחת גם כאשר התגובות המוטוריות אינן קיימות.
ממצא זה מעלה שאלות אתיות וקליניות חשובות לגבי האופן שבו ניתן לנצל את היכולת הקוגניטיבית הבלתי נראית הזו להקמת מערכות תקשורת ולשיפור ההתאוששות.
השלכות לטיפול הקליני
הממצאים של מחקר זה בעלי השלכות משמעותיות לטיפול בחולים עם פגיעות מוחיות.
לדברי ד"ר ריקרדו אלגרי, אחד המפתחות בעבודה זו הוא האפשרות לשנות את האופן שבו מתוכננים הגירוי והשיקום של חולים אלו.
במקום להסתמך רק על תגובה לפקודות, אנשי מקצוע בתחום הבריאות יצטרכו לקחת בחשבון פעילות קוגניטיבית שעשויה שלא להיות נראית לעין.
משפחות החולים דיווחו כי הידיעה על קיומה של הפרדה קוגניטיבית-מוטורית זו יכולה לשנות באופן דרמטי את האופן שבו הצוות הקליני מתקשר עם יקיריהם.
להתקדם בתחום זה, חיוני לאמת את הכלים שבהם משתמשים ולפתח שיטות שיטתיות להערכת חולים שאינם מגיבים.
המחקר מציע כי ההפרדה הקוגניטיבית-מוטורית עשויה להיות נוכחת עד ב-25% מהחולים, ואפילו יותר, מה שמדגיש את הצורך בהערכה מקיפה יותר.
ככל שהמחקר מתקדם, חשוב שהקהילה הרפואית תתאים את עצמה לממצאים החדשים הללו כדי לשפר את הטיפול והשיקום של הסובלים מפגיעות מוחיות.
לסיכום, גילוי "המודעות הנסתרת" אצל חולים עם פגיעות מוחיות מהווה פריצת דרך משמעותית בנוירולוגיה ובטיפול הקליני, ופותח דלת להזדמנויות חדשות לשיקום ותמיכה בחולים אלו ובמשפחותיהם.