תדמיין את זה: גבר, באמצע הלילה, מחליט להפסיק להילחם באינסומניה ולצאת לטייל לחוף הים. למה לא? הים תמיד משהו טיפולי.
הוא מוריד את הנעליים ומתחיל ללכת על החול הרטוב, נותן לגלים לקחת איתם את מחשבותיו. במהלך ההליכה, הוא מוצא שקית מלאה באבנים קטנות, וללא הרבה מחשבה, מתחיל לזרוק אותן לים. זהירות, ספוילר! אלו לא היו אבנים פשוטות, אלה יהלומים. אופס!
וזהו הטריק של החיים, נכון? לא תמיד אנחנו מזהים מה יש בידינו עד שכבר מאוחר מדי. החיים אינם פאזל שניתן לארגן בקופסה מושלמת. הם מתפרצים מכל עבר! וזה מביא אותנו לשאלה המיליון: מה נעשה עם מה שנפל בחלקנו לחיות?
החרטה: תחושה אוניברסלית
לעיתים קרובות, בסוף הדרך, אנו מבינים שבזבזנו יותר מדי זמן בדאגה למה שאחרים ציפו מאיתנו. מתלוננים על עבודה מופרזת, אי הבעת רגשות, הזנחת חברים ואי חיפוש אחר האושר.
איזו טרגדיה! אבל לפני שנתחיל לבכות כאילו אין מחר, נחשוב. החיים לא פועלים לפי הציפיות שלנו. אם נקבל זאת, מצוין. אם לא, ובכן... זה עדיין החיים.
מעניין כיצד ככל שמתבגרים, אנו מסתכלים אחורה עם מין זכוכית מגדלת רגשית. אנו מהרהרים על ההזדמנויות שהוחמצו והדרכים שלא נבחרו. אבל, האם לא עדיף להתמקד ביהלומים שעדיין נשארו בשקית שלנו?
מה לעשות עם מה שקורה לנו?
סיפורו של חברנו הלילי בחוף הוא מטפורה מבריקה. הוא מזכיר לנו שלמרות היהלומים שזרקנו לים, עדיין יש לנו כמה בידינו. צריך להבריק אותם! החיים לא נותנים לנו מדריך הוראות, אבל כן נותנים לנו את האפשרות להחליט מה לעשות עם מה שיש לנו.
אז כשאתה מוצא את עצמך בצומת דרכים, זכור שאתה יכול לבחור לחיות את החיים שאתה רוצה, לא את אלו שאחרים מצפים מהם. לפעמים, המודעות לפשוט האפשרויות שלנו מספיקה כדי לשנות את הכיוון.
ההחלטה שלך: קורבן או גיבור?
השאלה הגדולה היא: האם תהיה הגיבור של חייך או רק צופה? כי, בוא נהיה ריאליים, להתלונן ולהתחרט לא מחזיר יהלומים לשקית שלך. אבל, מה אם תחליט להשתמש במה שנותר לך כדי לבנות משהו מדהים? החיים הם משחק מתמיד של בחירות, וכל יום הוא דף חדש וריק.
אז, קורא יקר, אני משאירה אותך עם ההרהור הזה: מה תעשה עם היהלומים שיש לך בשקית? האם תמשיך להתחרט על אלו שאיבדת או תתחיל לכתוב סיפור ששווה לספר? ההחלטה, כמו תמיד, בידיך.